<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פ"ט</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אלו דברים שיוצאין בהם ידי חובת מצה בחטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון אבל לא באורז ושאר מינין וגם אין באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל וכן בכל מיני קטניות. בספרד נהגו ברוב המקומות לשמור חטין משעת הקצירה למצות שאדם יוצא בהם ידי חובתו שקורין מצה של מצוה ובצרפת נהגו לשמרם משעת טחינה ובוררין אותם בתחלה יפה יפה שלא יהא בהם גרעין נקוב ולא מעופש. יש מן הגאונים שהתירו ליקח קמח מן השוק בשעת הדחק. אין יוצאין לא בפת סובין ולא בפת מורסן אבל לש הוא את העיסה בסובין שבו ובמורסנן ויוצא בו. אסרו הגאונים כל עיסה חלוטה בין רכה בין עבה. בצקות של גוים שניכר בהם שלא החמיצו כגון שאין בהם סרוח ולא הכסיפו פניו מותר לאכלן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. אין לשין אלא במים שלנו לילה אחד לפחות כדי שיהיו המים קרים ומצוה להניחם במקום שיתקררו ואין לשין במים חמין ואפי' הם חמין בחמה ואם לש במים שלא לנו בשוגג מותר במזיד אסור בד"א שיש לו מים שלנו אבל אין לו מותר אפילו לכתחלה. יש נוהגין שאין משימין מלח בפת בפסח ואין טעם ברור למנהג. מצה שעירבו בה מיני תבלין מותר לאכלה ואינו יוצא בה ידי חובת מצה. שעור העיסה שלשין בפסח בפעם אחת היא מ"ג ביצים בינונים וחומש ביצה והרוצה לשער כלי שיחזיק מדה זו ימלא כלי אחד מים ואחר כן יערה אותם אל כלי אחר וישים בכלי שעירה המים ממנו מ"ג ביצים ויחזיר המים שם והמים שיותירו אחר שיהיה מלא הכלי הם המדה ויעשה כלי שיחזיק המים הנותרים. אין מודדין קמח בי"ט ללוש ובי"ט של פסח שצריך ללוש במדידה כדי שלא ילוש יותר מכשעור יקח באומד ולא ירבה על עשרון. מנהג כשר הוא למעט בשעור של העיסה בפסח ואחר שיהיה הפת אפוי יתנם בסל והסל מצרפם לחלה ויטול מאחד על כלם. המהדרין אופין המצות שיוצאין בהם ידי חובה לאחר שש שעות ומחצה לפי שהוקשו לפסח וכשחל יו"ט ראשון של פסח באחד בשבת אין אופין אותם עד ליל ראשון של פסח ויש אומרים שהואיל ומבערין מיום ששי החמץ אלא שמשיירין מזון שתי סעודות שיכול לאפות מצה אחר הבעור וטוב זה מלטרוח במוצאי שבת בליל יום טוב ויש פנים לכאן ולכאן והכל כמנהג המקום. ויש מדקדקין לאפות כל פתם קודם הפסח שהרי אם יתערב משהו יתבטל קודם איסורו. אין לשין במקום שזורח בו השמש וביום המעונן. אין ללוש תחת אויר הרקיע ואפילו במקום שלא היה זורח שם ואין לשין סמוך לתנור ואין להניח העיסה אלא מתעסק בה תמיד שאם שהתה בלא משמוש שיעור מהלך מיל הרי הוא חמץ. המצות שיוצאין בהם אין לשין ואופין אותן אלא על ידי ישראל ואין לשין ולא אופין אותן על ידי חרש שוטה וקטן והמדקדקים הם עצמם משתדלין ועומדין עליהם כדי שיעשום כראוי. אין עושין סריקין המצויירין כמין צורות חיה ועוף אבל לצויירן במסרק מותר והוא שלא ישהה יותר מדאי. מותר לאפות פת הרבה בי"ט ואפילו בפסח ואין לחוש לטורח מרובה. תנור שאופין בו כל השנה מותר לאפות בו מצה כיון שמסיקין אותו תחלה יפה יפה בכל התנור. מי שרוצה לטגן עיסה במחבת ירתיח המחבת יפה ואחר כך יתן שם העיסה כן כתבו הגאונים אבל אין חולטין עיסה ברותחין וכמה טרחו לעשות מי שעורים על ידי חליטה לחולין ולא התירו אלא לחולה מסוכן ועל פי רופאים מצה עם חמץ בתנור מותר והוא שלא נגעו זה בזה. מי פירות שאין בהם מים אין מחמיצין כלל וכן מי ביצים ואם יש מים עם מי פירות מחמיצין וצריך ליזהר בעיסה כזו כאילו נלושה כולה במים ושתאפה בלא שהיה ואין אדם יוצא ידי חובתו בה בליל ראשון ושני של פסח לפי שהיא מצה עשירה ולפי זה אם אדם שורה חתיכות גבינה או גבינה מפוררת בביצה ואע"פ שיתן עליה מעט קמח כמו שעושין כשרוצים לעשות בספוגין ואסקרטין מותר לעשות בפסח ובלבד שלא יאחר כלל לשומם במחבת חם רותחת. תבשיל העשוי משמן ומלח וקמח מותר. חטה שנמצאת בדבש או ביין וחומץ שלא ניתן לתוכו מים מותר. אין שורין מורסן לתרנגולים אבל חולטין ולפי שהגאונים אסרו חליטה אין לחלוט כלל אע"פ שהזיעה אינה מחמצת ואשה שפה בשרה בו קודם שתכנס למרחץ ובלבד שתקנחנו יפה. יש לאסור שמא לא תקנחנו יפה. לא ילעוס חטין ויתן על גבי מכתו מפני שהרוק מחמיץ. שק של קמח שנתלחלח ירקדו הקמח והשאר מותר והנכון ליקח קודם רקידה בידו המקום הלח ואחר כן ירקד הנשאר. חטין שבאו בספינה וטבעו במים ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר לא ימכרם לגוי שמא יחזור וימכרם לישראל אלא ימכרם מעט מעט לישראל כדי שיוכל לאכלם קודם הפסח ואם הודיעו אפילו הרבה יכול למכור לישראל ואפילו לא נתבקעו הם אסורות אחר ששהו יחד ואם נראה בהם יבשות ולא נשתנה מראיתם מותרים. לתת חטין ונבקעו או קרוב לנתבקעו אסורין נמצאו בתבשיל ולא נתבקעו מותרים. נמצאת בעיסה או במצה אפויה אפילו נתבקעה מותרת וכיון שהעיסה לא החמיצה כל שכן החטה ואין לחוש שהיתה במים שהרבה נזהרין ושומרין המים יפה יפה ויש אוסרין שאם נמצאת חטה על בשר מלוח או מצה חמה שיחתוך מקום החטה וסביב לה ויאכל הנותר ואם הוא יום טוב אחרון יצניענה עד הלילה. מלגו תרנגולת במים חמין ומצאו במים גרעין חטה יש מהגאונים שאסרו התרנגולת כי שמא היתה במים קודם מליגה ונאסרו המים ובלעה התרנגולת מהמים האסורין. חטין שנפלו לבור המים מותרין לפי שהמים צוננין ואינם בולעין ובעודם במים קרים אינם מחמיצין. יורה שהגעילוה בפסח מחמת איסור חמץ ונפלו מהמים לבור חכמי הדור אסרו מי הבור בפסח. תרנגולת צלויה שנמצאת בה חטה בקועה אוסרת כולה לפי שמגלגל הצלי ובלעה כולה ואפילו יש תרנגולות הרבה שלפעמים מגביה השפוד או משפילו. ואסור חמץ בכל שהוא. כי לפי חומרו הבדילוהו ואסרוהו. שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא.
